קול המס מאחל לכל בית ישראל חג עצמאות שמח

 

עובדים בחגים

 

זכויות העובדים בחגים הנהוגים בדתם, בהתאם לרשימות החגים השונים:

רשימות החגים

• לרשימות החגים והמועדים שנקבעו לגביהם זכויות בחקיקה:
  • חגים יהודיים
  • חגים מוסלמיים
  • חגים נוצריים
  • חגים דרוזיים

עבודה בערב חג

• במקומות שבהם עובדים 6 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה עד 7 שעות. המשמעות היא שכל שעה מעבר לכך היא שעה נוספת.
• במקומות שבהם עובדים 5 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות, או יום עבודה של 7 שעות בתשלום של 8 שעות (צו ההרחבה משנת 2000 קובע, כי המעסיק ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור).
  • ערב יום הכיפורים – צו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר קובע, כי העובדים יעבדו 6 שעות בתשלום של 9 שעות. במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי החג 6 שעות בתשלום של 8 שעות, ימשיכו לעבוד כך.
• בענפים מסוימים נקבעו כללים מיוחדים בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, לדוגמה:
  • בענף הפלסטיקה – בערב יום הכיפורים ובערב יום ראשון של סוכות, יעבדו 6 שעות ביום, בתשלום של 8 שעות.
  • בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה –
    • במקומות עבודה עם עד 20 עובדים יעבדו 7 שעות בתשלום של יום עבודה מלא בערבי חגים, ובערב יום כיפור וערב פסח (בחג הראשון) יעבדו 5 שעות, בתשלום של יום עבודה מלא.
    • במקומות עבודה עם למעלה מ-20 עובדים יעבדו 7 שעות בתשלום של 8 שעות בערבי חגים, ובערב יום כיפור וערב פסח (בחג הראשון) יעבדו 6 שעות, בתשלום של 8 שעות.
  • בענף הניקיון והתחזוקה – עובדים שהמעסיק שלהם חבר באיגוד הכל ארצי של מפעלי הניקיון בישראל בלבד יעבדו בערב החג באופן הבא: ערב שביעי של פסח, ראש השנה, סוכות ושמחת תורה – 6 שעות בתשלום של 8, כאשר העבודה צריכה להסתיים 3 שעות לפחות לפני כניסת החג; ערב יום כיפור וערב פסח – 5 שעות בתשלום של 8 שעות, כאשר העבודה צריכה להסתיים 3 שעות לפחות לפני כניסת החג. שאר עובדי הניקיון יעבדו בערב החג באופן שפורט למעלה לגבי כלל העובדים במשק. למידע נוסף ראו ימי עבודה מקוצרים בתשלום מלא לעובדי חברות ניקיון ותחזוקה.
  • בענף המלונאות בערב יום העצמאות עובדים 7 שעות בתשלום של 8 שעות, ובשאר ערבי החגים עובדים 6 שעות בתשלום של 8 שעות.
• אם במקום עבודה מסוים עבדו לאורך שנים 4 או 5 שעות בערבי חג (תמורת שכר של לפחות 4 או 5שעות בהתאמה או תמורת שכר גבוה יותר), זכות זו הופכת במרוצת הזמן לנוהג ולתנאי בחוזה העבודה האישי של כל עובד באותו מקום. נוהג זה מחייב את המעסיק להמשיך ולפעול בדרך זו.
• עובדים שאינם יהודים שבחרו בחגים של דתם – בערב חג שאינו יהודי אורך יום עבודה של עובדים המציינים את אותו חג ואינם עובדים בו לא יעלה על 7 שעות (ואם יש הסכם כלשהו או נוהג במקום העבודה שלפיו יום העבודה קצר יותר יש לנהוג לפי אותו הסכם או נוהג). עבור עובדים שאמורים לעבוד באותו חג, ערב החג יהיה יום עבודה רגיל.
• להרחבה בנושא אורך יום עבודה ראו יום עבודה ושבוע עבודה.
• עבודה בערב חג בשעות שלאחר כניסת החג, תיחשב כעבודה במהלך החג.

זכאות לסרב לעבוד בחג

• עובד זכאי לסרב לעבוד בחג בשל איסור על-פי מצוות דתו.
• החל מ-01.01.2019 עובדים יהיו זכאים לסרב לעבוד בחג מכל סיבה שהיא, ולא רק בשל איסור על-פי מצוות דתם.
• הזכאות אינה חלה על עבודות ומקומות עבודה מסוימים.
• לפרטים נוספים ראו סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי או בחג.
• חשוב לדעת: עובד שמעסיקו הפלה אותו מטעמי דת בנושאים כגון קבלה לעבודה, תנאי העבודה וכד’, רשאי להגיש תביעה נגד המעסיק. למידע נוסף ראו איסור אפליית עובד מטעמי דת.

עבודה בחג

• לעובד יהודי ימי חג הם מועדי ישראל ולעובד שאינו יהודי ימי חג הם מועדי ישראל או חגי דתו, לפי בחירת העובד. לרשימות החגים השונים, ראו דמי חגים.
• על פי סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה החלות על המנוחה השבועית יחולו גם על החגים.
• עובד רשאי לסרב לעבוד ביום חג (מלבד במקומות עבודה מסוימים) אבל אם הוא עובד בחג הוא זכאי לתוספת שכר עבור שעות עבודתו.
• שעות כניסת החג ויציאת החג הן בדומה לשעות כניסת השבת ויציאת השבת (למעט יום העצמאות). עובד שהתחיל את עבודתו בערב החג וסיים לעבוד לאחר שעת כניסת החג, זכאי לגמול עבור שעות עבודתו בחג.

 

דוגמה

• עובד החל את עבודתו בערב חג בשעה 10:00 בבוקר וסיים אותה בשעה 18:30.
• החג נכנס בשעה בשעה 17:30.
• עבור השעה האחרונה של עבודתו (שחלה בתוך החג) זכאי העובד לגמול עבור העסקה בחג.

עובדים יומיים או שעתיים

• עובד שעתי או יומי שעבד בחג זכאי לתשלום של 150% משכרו היומי עבור שעות עבודתו בחג, וכן לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום שעות החג שבהן עבד במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד.
• עובדים יומיים או שעתיים שהועסקו בחג שלא מתוך בחירה –
  • על-פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, עובד שעתי או יומי שהועסק בחג שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, זכאי לתשלום שכר עבור שעות עבודתו בחג (בשיעור של לפחות 150% משכרו הרגיל) ובנוסף זכאי לדמי חגים בשיעור 100% משכרו (אם מלכתחילה היה זכאי לדמי חגים) . סך כל התגמול שהעובד זכאי לו יהיה בשיעור 250% משכרו הרגיל בגין שעות עבודתו בחג (150% עבור שעות עבודתו במהלך החג ובנוסף 100% נוספים כדמי חגים). בנוסף יהיה זכאי לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום השעות שבהן עבד בחג.
  • בע”ע (ארצי) 38313-03-18 חזר בית הדין הארצי על הלכה זו וקבע כי לפי צו ההרחבה הכללי לדמי חגים, דמי חגים ישולמו בנוסף לתמורת יום העבודה לעובד שעתי שעבודתו בחגים היתה מתוך כורח ולא מתוך בחירה (כלומר התגמול לעובד יהיה בשיעור 250% שכרו הרגיל) . החזקה היא כי בהעדר ראיה לסתור, העבודה בחגים היא מתוך כורח ולא מתוך בחירה של העובד. גם במצב בו שיבוץ העבודה נעשה על ידי המעסיק בהתחשב בבקשותיהם והעדפותיהם של העובדים, יש לראות בהעסקת עובד בחג ככורח לצורך הזכאות לדמי חגים , שכן המעסיק הוא זה שקובע את סידור העבודה ומסכים לו . החזקה לפיה העבודה בחג הנה מתוך כורח לא תחול אם המעסיק יוכיח שמדובר בסידור עבודה המקבל את בקשות העובדים כלשונם, ללא שיקול דעת של המעסיק, או שהבחירה לעבוד בחג היתה בחירה מוחלטת של העובד.
  • הלכה זו לא חלה על עובדים בענף השמירה, שכן בהסכם הקיבוצי בענף השמירה ישנו הסדר ספציפי מפורש שעל פיו עובד שעבד בחג, זכאי לגמול עבודה בחג בשיעור של 50% תוספת לשכרו הרגיל בלבדו הוא אינו זכאי בנוסף לדמי חגים.

 

שימו לב

אם המחלוקת בין המעסיק לעובד תגיע לבית הדין לעבודה, הנטל להוכיח כי כי העבודה בחג הייתה מתוך רצון של העובד ולא מתוך כורח, יוטל על המעסיק, כלומר: המעסיק הוא שצריך להוכיח כי העובד הועסק מרצונו, ואם לא יצליח להוכיח זאת, ייחשב העובד כמי שהוכרח לעבוד באותו יום.

• החוק לא קובע כי מנוחת הפיצוי תהיה בתשלום. עם זאת, קיימים ענפים שבהם נקבע כי יינתן תשלום לעובדים גם עבור ימים או שעות של מנוחת הפיצוי.

 

דוגמה

• עובדים בענף המלונאות המועסקים בחג, זכאים ליום מנוחה בתשלום בנוסף לגמול עבור עבודתם בחג (על יום מנוחה זו הם יקבלו שכר רגיל למרות שנעדרו מהעבודה). הזכאות ליום מנוחה כפיצוי ניתנת גם אם החג חל בשבת.
• עובדי חברות שמירה ואבטחה וכן עובדי חברות ניקיון ותחזוקה המועסקים בחג זכאים ליום מנוחה בנוסף לגמול עבור עבודתם בחג, אך הם לא יקבלו שכר עבור יום מנוחה זה.

• אם חל על העובד ועל המעסיק הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי, המעניקים גמול גבוה יותר מהמחויב על פי החוק, יחויב המעסיק בשיעור הגמול האמור.
• ראו “הרחבות” בנושא גמול עבור העסקה במנוחה השבועית או בחג.

עובד במשכורת חודשית

• עובד במשכורת חודשית שעבד בחג זכאי לתוספת של 50% מערך שכרו היומי עבור שעות עבודתו בחג ולמנוחת פיצוי בהתאם לאמור בהיתר העסקה בשבת.
• מנוחת הפיצוי הינה בתשלום שכן אסור למעסיק לנכות משכרו החודשי של העובד את שעות ההיעדרות במהלך מנוחת הפיצוי.
• גם במקרים שבהם החג חל בשבת זכאי העובד לתוספת של 50% בלבד משכר עבודתו עבור שעות העבודה בחג (בנוסף למשכורת החודשית הרגילה), כלומר אין כפל תשלום בגין עבודה בחג שחל בשבת.
• אם חל על העובד במקום העבודה הסכם קיבוצי ענפי / הסכם קיבוצי מיוחד / צו הרחבה ענפי / חוזה עבודה אישי / נוהג – הקובע תמורה עבור עבודה בחג בשיעור גבוה יותר מהשיעור האמור שנקבע בחוק, תחול ההוראה המיטיבה עם העובד.

שעות נוספות

• אם עובד מועסק בחג בשעות נוספות (מעבר למכסת השעות היומית או השבועית שלו), הוא יהיה זכאי לגמול עבור העבודה בחג, ובנוסף לגמול עבור שעות נוספות, בדומה לגמול שעות נוספות עבור עבודה בשבת:
  • עבור השעתיים הנוספות הראשונות עליו לקבל 150% בגין העבודה בחג + 25% בגין השעות הנוספות, כלומר 175% בסה”כ.
  • החל מהשעה הנוספת השלישית עליו לקבל 150% בגין העבודה בחג + 50% בגין השעות הנוספות, כלומר 200% בסה”כ.

 

דוגמה

• עובדת עבדה בשבוע מסוים 40 שעות בימים א’-ה’. שכרה של העובדת הוא 30 ₪ לשעה ביום רגיל.
• יום שישי היה יום חג והעובדת עבדה ביום זה 6 שעות.
• עבור 2 שעות העבודה הראשונות בחג (עד למכסה השבועית של 42 שעות שבועיות), העובדת תהיה זכאית ל-45 ₪ לשעה (150% מתוך 30 ₪).
• עבור 2 שעות העבודה הנוספות בחג (מעבר ל-42 שעות שבועיות), העובדת תהיה זכאית ל-52.50 ₪ לשעה (175% מתוך 30 ₪).
• עבור 2 שעות העבודה האחרונות בחג (השעה הנוספת השלישית והרביעית), העובדת תהיה זכאית ל-60 ₪ לשעה (200% מתוך שכר של 30 ₪).

עבודה במוצאי החג

• עובדים המועסקים במוצאי חג זכאים לשכר רגיל, אולם אם עובד החל לעבוד במוצאי החג בטרם חלפו 36 שעות מאז סיים את עבודתו לפני החג, תיחשב העבודה במוצאי החג כעבודה ביום חג, המזכה את העובד בשכר בגובה 150%.

 

דוגמה

עובד סיים לעבוד בערב החג בשעה 13:00. אם מוצאי החג חל למחרת בשעה 20:00, והוא מתחיל לעבוד מיד במוצאי החג, הרי שכל עוד לא חלפו 36 שעות מאז הפקת עבודתו (בערב החג בשעה 13:00) הוא נחשב כמי שעובד בחג וזכאי לגמול עבור העסקה בחג. ולכן כל שעת עבודה במוצאי החג עד 01:00 אחר חצות, תזכה את העובד בגמול עבור העסקה בחג.

• למידע נוסף ראו גמול עבור העסקה במנוחה השבועית או בחג.

עבודה בחול המועד

• בחוקי העבודה אין כל התייחסות לשעות העבודה בימי חול המועד. לפיכך, על פי החוק, יש לראות בימי חול המועד, ימי עבודה רגילים לעניין שעות העבודה המותרות בהן.
• ישנם הסכמים קיבוציים בהם נקבע יום עבודה מקוצר בימי חול המועד, ומפעל עליו חל הסכם שכזה, חייב לנהוג בהתאם לאמור בהסכם.
• מקובל במקומות עבודה רבים, לעבוד בימים אלה מספר שעות נמוך מבימי עבודה רגילים. נוהג זה מחייב את המעסיק להמשיך ולפעול בדרך זו.

חופשה בערב חג ובחול המועד

• יום חופשה בערב חג או בחול המועד דינו כיום חופשה מלא. חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים, ואינו עוסק בחלקי יום חופשה. במקרה שעובד נעדר מהעבודה בימי עבודה מקוצרים כגון ערב חג או בחול המועד, רואים יום היעדרות זה כיום חופשה מלא ועל המעסיק לנכות ממכסת ימי החופשה של העובד יום חופשה מלא, ולשלם לו תשלום דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
• ישנם מקומות עבודה בהם קיים הסכם עבודה או נוהג המיטיב עם העובדים ולפיו המעסיק ינכה ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד שנעדר ביום עבודה מקוצר, כגון ערב חג, רק מחצית יום חופשה (או חלקיות אחרת של יום חופשה בהתאם לאורכו של יום העבודה שבו נלקחה החופשה). למרות שהמעסיק ניכה לעובד רק חצי יום חופשה, יהיה עליו לשלם לעובד דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
• חופשה בערב החג יכולה להיות ביוזמת המעסיק או ביוזמת העובד (בהסכמת המעסיק) – ובשני המקרים זכאי העובד לתשלום דמי חופשה, ובמקביל ינוכה לו יום חופשה ממכסת ימי החופשה שצבר.
• להרחבה על אופן חישוב דמי החופשה ראו חופשה שנתית.

חופשה כפויה (ביוזמת המעסיק) וחופשה מרוכזת בחול המועד

• הפסיקה קבעה, כי המעסיק הוא אשר מסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, בכפוף להוראות החוק. על כן, מעסיק יכול להחליט, כי במהלך ערבי החג ו/או ימי חול המועד ייסגר מקום העבודה, והעובדים ישהו בחופשה שנתית, וזאת, בכפוף לשתי מגבלות:

• על פי סעיף 9 לחוק חופשה שנתית, אם מספר ימי החופשה (כולל היום הפנוי והמנוחה השבועית) הוא 7 ימים לפחות, יש להודיע לעובדים על ההוצאה לחופשה ותאריך תחילתה, שבועיים מראש לפחות. (כלומר, אם מדובר בחופשה כפויה של 7 ימים ומעלה, המעסיק צריך לתת הודעה מראש של שבועיים לעובדים. אם החופשה הכפויה היא קצרה יותר, אין צורך במתן הודעה מוקדמת של שבועיים).
• יש לוודא כי לעובד יש די ימי חופשה שעומדים לזכותו לניצול – אסור לכפות חופשה על עובד שאין לזכותו ימי חופשה צבורים.

 

טיפ

על-פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה וכן לפי פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, אסור למעסיק לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שאורכה עולה על מספר ימי החופשה השנתית שצבר. כלומר, אין לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שיצבור בעתיד. למידע נוסף ראו חופשה שנתית לעובד שלא צבר מספיק ימי חופשה.

• אם ישנו עובד שאין לזכותו די ימי חופשה לניצול, יוכל המעסיק לנקוט את אחת מהפעולות הבאות:
  1. לא להוציא את אותו עובד לחופשה.
  2. להוציאו לחופשה בתשלום מבלי לנכות ימים אלה מימי החופשה שיצבור בעתיד.
  3. להוציא את העובד לחופשה ללא תשלום, בתנאי שהעובד נתן לכך את הסכמתו.
• ימי חג לא יבואו במניין ימי החופשה השנתית. בהתאם לחוק, אם ימי החג חלים במהלך החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, וימי החג לא ינוכו ממכסת ימי החופשה השנתית של העובד.
• להרחבה בעניין חופשה כפויה/מרוכזת ראו חופשה ביוזמת המעסיק.

תשלום עבור החג (שבו העובד נעדר מהעבודה)

• עובד חודשי: עובד המקבל את משכורתו על בסיס חודש, זכאי לתשלום משכורתו החודשית המלאה, ללא קשר למספר ימי העבודה או המנוחה השבועית שחלו באותו חודש, ובלבד שעבד את כל ימי העבודה האפשריים שבהם הוא מחוייב באותו החודש.
• עובד שעתי/יומי: המעסיק מחוייב לשלם תשלום עבור ימי חג (דמי חגים) לעובד שעתי/יומי, לאחר שעבד 3 חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה יום לפני החג ויום אחריו (אלא אם המעסיק הסכים לכך). העובד זכאי לדמי חגים ללא התניה בהיקף המשרה שלו. הפרשנות המקובלת היא שהתשלום זהה לתשלום עבור יום העבודה הרגיל של העובד ללא התוספות השונות (נסיעות וכד’).
• הפסיקה קבעה שאם עובד הוכיח כי עבד באופן סדיר במשך שנים, הוא יהיה זכאי לדמי החג. הנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג, מוטל על המעסיק.
• עובד משמרות שלא שובץ למשמרת סמוך ליום החג, ייחשב כמי שנעדר בסמוך לחג בהסכמת המעסיק, ויהיה זכאי לדמי חג.
• הזכאות לדמי חגים חלה רק אם יום החג חל ביום שהעובד היה אמור לעבוד בו, והעובד הפסיד יום עבודה בגין החג. לקריאת פסק דין בסוגיה ראו כאן.

 

דוגמה

• עוזרת בית מועסקת באופן קבוע בימי רביעי.
• בשנת 2016 (תשע”ז) חל יום כיפור ביום רביעי, והעובדת לא הגיעה לעבודה.
• המעסיק חייב לשלם לה דמי חגים, בגובה שכר עבודתה היומי מלבד הוצאות נסיעה.
• המעסיק אינו רשאי להודיע לה כי הוא מוציא אותה לחופשה באותו יום ומנכה לה ימי חופשה ממכסת ימי החופשה הצבורים לזכותה.
• כמו כן אם המעסיק מעוניין שהעובדת תגיע ביום חמישי באותו שבוע במקום יום רביעי, עליו לשלם לה שכר עבור יום חמישי שבו תעבוד בנוסף לדמי החגים שעליו לשלם לה עבור יום רביעי שבו נעדרה מהעבודה.

• עובד במשמרות משתנות המתפרשות על כל שעות היממה והשבוע (כולל שישי ושבת) זכאי לדמי חגים , גם אם עבד במהלך החודש משמרות נוספות במקום המשמרות בהם לא עבד עקב החג והיקף משרתו ומשכורתו לא נפגעו. למידע נוסף ראו בע”ע (ארצי) 38313-03-18 פסקה 84.
• מעסיקים הכפופים להסכם קיבוצי, לצו הרחבה ענפי, לחוזה אישי או לנוהג, אשר קובעים הוראה שמיטיבה עם העובד מֵעבר לקבוע בצו ההרחבה האמור, יהיו מחויבים לפעול על-פי ההוראה המיטיבה.

 

דוגמה

עובדי קבלן כוח אדם יהודיים זכאי להיעדר מ-10 ימי חג (שאינם חלים בשבת).

• חג שחל בשבת או ביום שישי: צו ההרחבה קובע כי אם החג חל בשבת, העובד אינו זכאי לתשלום דמי חגים. הצו אינו מתייחס למקרים שבהם החג חל ביום שישי או ביום פנוי אחר של העובד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי במקומות שבהם עובדים בימים א’-ה’ בלבד (כלומר לא עובדים בימי שישי) עובד אינו זכאי לדמי חגים שחלים ביום שישי, כי ממילא הוא אינו מפסיד יום עבודה בגלל החג.
• צו ההרחבה בו נקבעה הזכאות לדמי החגים אינו קובע את גובה התשלום עבור ימי חג. הפרשנות המקובלת היא שהתשלום הוא בגובה התשלום עבור יום עבודה רגיל (עבור עובד שעתי-מספר שעות ממוצע ליום לפי השנה האחרונה), ללא תוספות שונות (כמו נסיעות, שעות נוספות וכדומה).

עובדים שאינם יהודים

• לעובד לא יהודי יש זכות מלאה להיעדר מעבודתו בימי החג של דתו, הקבועים בחוק. להרחבה ולפירוט רשימת החגים הקבועה בחוק על פי דת, ראו “רשימות החגים” בתחילת הזכותון.
• עם זאת, עובד לא יהודי רשאי להודיע למעסיק כי הוא בוחר במועדים של לוח החגים היהודי לצורך היעדרות מעבודתו. במקרה כזה יחולו עליו אותם כללים החלים על עובדים יהודים כפי שתוארו לפני כן.
• אם העובד בחר בימי החגים של דתו, הוא יהיה זכאי לתשלום עבור היעדרותו בחגים אלה –
  • עובד חודשי יקבל משכורת רגילה באותו חודש שבו חל החג של דתו, והיעדרותו לא תיגרע מהשכר באותו חודש.
  • עובד יומי או שעתי שנעדר בימי החג של דתו יהיה זכאי לקבל דמי חגים עבור היעדרותו בימי החג של דתו, הקבועים בחוק, ובתנאי שלא נעדר ביום שלפני החג וביום שלאחריו (אלא אם כן נעדר בהם בהסכמת המעסיק).
• עובד לא יהודי שבחר כימי חג את חגי דתו, ומקום עבודתו סגור בחגים יהודיים, לא יקבל כפל תשלום (הן על חגי דתו והן על החגים היהודיים). העובד יהיה זכאי לדמי חופשה שנתית עבור היעדרותו במהלך החגים היהודיים, וממכסת ימי החופשה השנתית שצבר ינוכו ימים אלה.

ימי מחלה בחג

• על-פי חוק דמי מחלה, תקופת המחלה של עובד במשכורת חודשית כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים, כך שיש לנכות ימים אלה ממכסת ימי המחלה הצבורה לזכותו.
• לגבי עובד ששכרו משולם על בסיס שעתי/יומי, החוק קובע כי תקופת המחלה שלו אינה כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים. לכן אין לנכות ימים אלה ממכסת ימי המחלה הצבורה לזכותו, אלא אם כן הוא נוהג לעבוד בימי מנוחה וחגים על פי היתר.

שי לחג

• החוק אינו מחייב את המעסיק לתת לעובדיו מתנה עבור החגים. יחד עם זאת, אם המעסיק נהג לאורך תקופה לתת לעובדיו מתנה לחג, הוא מחויב להמשיך ולפעול בדרך זו.
• כמו כן, יש לבדוק האם המעסיק מחוייב במתן מתנה מכוח הסכם קיבוצי, או צו הרחבה החלים עליו. אם חל עליו הסכם קיבוצי או צו הרחבה, יש לפעול על פי האמור בהסכם/צו. להרחבות בנושא, ראו:
  • שי לחג לעובדי שמירה ואבטחה
  • שי לחגים לעובדי חברות ניקיון ותחזוקה
  • שי לחג לעובדי חברות כוח-אדם
• על-פי הפסיקה, כאשר מעסיק מעניק לעובדיו שי לחג, עליו להעניק את השי גם לעובדים הנמצאים בחופשת לידה. לקריאת פסק דין בנושא זה ראו אין להפלות עובדת בחופשת לידה בהענקת שי לחג.
• מתנה לחג, נחשבת ל”טובת הנאה” על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אשר חייבת כולה במס ועל כן יש לזקוף לעובד את שווי המתנה החל מהשקל הראשון.
• גילום המס בגין שווי ההטבה – כתוצאה מתשלום מס על מתנת החג, צפוי שכר הנטו של העובד לקטון. יש מעסיקים הנוהגים לגלם את המס המוטל, כלומר להעניק לעובד תוספת שכר חד פעמית (בנוסף על השי לחג) באופן ששכר הנטו של העובד לא יוקטן בשל תשלום המס. לא קיימת כל הוראת חוק, המחייבת את המעסיק לגלם את המס המוטל בגין השי.

פסקי דין

• עובד יומי או שעתי, המועסק בימים קבועים, זכאי לדמי חגים גם אם נעדר ביום שלפני או אחרי החג
• עובד שעתי או יומי אשר עבד בחג מתוך כורח, זכאי לדמי חגים בנוסף לשכרו עבור שעות עבודתו
• ע”ע (ארצי) 23333-09-16, פסקה 11- עובד יהיה זכאי לדמי חגים גם במקרה בו עבד בחג, אלא אם כן יוכח כי העבודה בחג הייתה מרצון העובד. הנטל להוכיח כי העבודה בחג הייתה מתוך רצון של העובד ולא מתוך כורח מוטל על המעסיק.

פורסם באתר כל זכות

מניעת הטרדה מינית

 

הטרדה מינית והתנכלות על רקע מיני פוגעות בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו, ובשוויון בין המינים; אלה גם מעשים פליליים ועילה לתביעה בנזיקין

, החל בכניסתו לתוקף של חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998, ביום כ”ט באלול תשנ”ח (20 בספטמבר 1998).

הטרדה מינית והתנכלות פוגעות ביחסי העבודה, ועומדות בניגוד למדיניות ההסתדרות אשר לא תשלים עמן.

תקנון זה נועד להבהיר את עיקרי הוראות החוק ותקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד), תשנ”ח-1998. במקרה של סתירה בין תקנון זה לבין החוק והתקנות על פיו, החוק והתקנות הם הקובעים, וניתן לעיין בהם, כאמור בסעיף 11 לתקנון זה.

כל האמור בלשון זכר מכוון גם ללשון נקבה

עיקר ההוראות המשמעתיות לענין הטרדה מינית והתנכלות (סעיף 20).

חלק א’: מהן הטרדה מינית והתנכלות?

1. מהי הטרדה מינית?

(א)  אם כי ברוב המקרים הטרדה מינית נעשית על ידי גבר כלפי אישה, הטרדה מינית יכולה להיעשות הן על ידי גבר והן על ידי אישה, כלפי גבר או אישה; והחוק מכסה את כל האפשרויות האלה.

(ב)  על פי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998, הטרדה מינית היא אחת משש צורות התנהגות אסורות, ואלה הן:

(1)  סחיטת אדם לביצוע מעשה בעל אופי מיני.

לדוגמה: מעביד המאיים לפטר עובדת אם היא תסרב לקיים אתו יחסי מין.

(2) מעשה מגונה.

לדוגמה: עובד או ממונה הנוגע בעובדת לשם גירוי מיני או החושף את עצמו בפניה, בלא הסכמתה.

(3)  הצעות חוזרות בעלות אופי מיני אף שהאדם שאליו מופנות ההצעות הראה שאינו מעוניין בהן.

ואולם אין צורך להראות אי הסכמה במקרים האלה:

I – ניצול של יחסי מרות בעבודה.

לדוגמה: מנהל המנצל יחסי מרות כלפי מזכירתו.

II – ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול בקטין, בחסר ישע או במטופל.

לדוגמה: עובד המנצל יחסי מרות או חינוך כלפי חניך; עובד במעון המנצל יחסי תלות של מטופל.

(4)  התייחסויות חוזרות למיניותו של אדם, אף שהאדם שאליו מופנות ההתייחסויות הראה שאינו מעוניין בהן.

לדוגמה: התייחסות חוזרת לפן המיני במראהו של אדם, למרות הבהרותיו שהדבר מפריע לו.

ואולם אין צורך להראות אי הסכמה במקרים שסויגו בפסקה (3) לעיל.

(5)  התייחסות מבזה או משפילה למינו או לנטייתו המינית של אדם, בין אם הוא הראה שהדבר מפריע לו ובין אם לאו.

(6) בפסקה זו, “תצלום, סרט או הקלטה” – לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם, ובלבד שבנסיבות העניין ניתן לזהות את האדם.       
פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.

(ג)  אי הסכמה

(1) ככלל אדם צריך להראות שהוא אינו מסכים למעשה של הטרדה מינית; חובה זו אינה חלה לגבי אלה:

I – סחיטה (פסקה (ב)(1) לעיל);

II – התייחסות מבזה או משפילה (פסקה (ב)(5) לעיל);

III – ניצול של יחסי מרות בעבודה בין המטריד לבין המוטרד (לגבי המעשים בפסקאות (ב)(3) ו-(4) לעיל);

IV – ניצול יחסי מרות, תלות חינוך או טיפול – של קטין, חסר ישע (לגבי מעשים בפסקאות (ב)(3) ו-(4) לעיל);

V – ניצול תלות, במסגרת טיפול נפשי או רפואי – של המטופל במטפל (לגבי מעשים בפסקאות (ב)(3) ו-(4) לעיל).

 (2)  אי הסכמה מראים בין במילים ובין בהתנהגות שאינן משתמעות לשתי פנים.

2. מה אינו הטרדה?

למרות ניסיון המחוקק להגדיר בצורה מפורטת מהי הטרדה מינית, מטבען של ההגדרות שתמיד ייוותר תחום אפור. לדוגמה, קשה להגדיר מראש כל מה שייחשב להתייחסות “מבזה” או “משפילה” ביחס למינו או למיניותו של אדם. עם זאת, האיסור על הטרדה מינית איננו איסור על חיזורים הנעשים ברוח טובה ובהסכמה הדדית.

3. מהי התנכלות?

(א)  על פי חוק למניעת הטרדה מינית, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1988 התנכלות היא כל אחד מאלה, אם המעשה מתבצע במסגרת יחסי עבודה:

(1) מעביד או ממונה מטעמו פוגע בעובד או בדורש עבודה – כאשר מקור הפגיעה הוא הטרדה מינית.

ואולם לגבי הטרדה מינית מהסוג של הצעות חוזרות בעלות אופי מיני והתייחסויות חוזרות למיניותו של אדם, די שמקור הפגיעה יהיה הצעה אחת בלבד או התייחסות אחת בלבד.

דוגמאות:

ממונה המונע את קידומה של עובדת עקב סירובה להצעתו החד-פעמית למגע מיני;

מעביד המפטר עובדת עקב סירובה להצעתו החד-פעמית למגע מיני.

(2) מעביד או ממונה מטעמו פוגע בעובד או בדורש עבודה – כאשר מקור הפגיעה הוא תלונה על התנכלות כאמור בסעיף זה או תביעה משפטית בשל התנכלות כאמור.

(3) מעביד או ממונה מטעמו פוגע בעובד או בדורש עבודה – כאשר מקור הפגיעה הוא סיוע של עובד לעובד אחר בקשר לתלונה או תביעה משפטית על התנכלות כאמור בסעיף זה.

לדוגמה: עובדת מסרה עדות בקשר להתנכלות כלפי עובד אחר; המעביד או הממונה מרעים את תנאי העבודה שלה בשל כך.

(ב) הגנת תלונת שווא/ תביעת שווא

במשפט על התנכלות כאמור בפסקה (א)(2) או (3) – יוכלו המעביד והממונה לטעון להגנתם כי העובד או דורש העבודה ידע כי התביעה או התלונה הוגשו על סמך פרטים שאינם  נכונים.

4. מהי “מסגרת יחסי עבודה”?

על פי חוק למניעת הטרדה מינית, הטרדה מינית או התנכלות ב”מסגרת יחסי עבודה” מתקיימת בכל אחת מ-4 נסיבות אלה:

(1) במקום העבודה;

(2) במקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעביד;

דוגמאות:

אולם שבו מציגים המעביד ועובדיו תערוכה של מוצרי המעביד;

מכון להכשרה או להשתלמות שבו מתקיים קורס מטעם המעביד;

מסעדה שבה מתקיימת מסיבה מטעם המעביד לעובדיו.

(3) תוך כדי עבודה;

לדוגמה: נסיעה הנעשית בזמן העבודה במסגרת העבודה, כגון לשם ישיבת עבודה מחוץ למקום העבודה.

(4) תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא (כגון בביתו של ממונה).

חלק ב’: התוצאות של הטרדה מינית והתנכלות

5. הטרדה מינית והתנכלות הן בלתי חוקיות

(א) הטרדה מינית והתנכלות על רקע מיני מהוות התנהגות בלתי חוקית הפוגעת בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו, ובשוויון בין המינים.

(ב) הטרדה מינית והתנכלות מהוות (על פי חוק למניעת הטרדה מינית, ולענין התנכלות – גם על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1998 –

(1) עבירה פלילית, היכולה לגרום למאסרו של המטריד או המתנכל או לחייבו בקנס;

(2) עוולה אזרחית, שבגינה ניתן להגיש תביעה משפטית; בתביעה כזו ניתן לתבוע פיצוי כספי וסעדים אחרים, קבועים או זמניים, מהמטריד, מהמתנכל, ובמקרים מסוימים – מהמעביד של אלה.

(ג) בחר מתלונן לפעול באחד האפיקים המנויים בסעיף קטן (ב) אין בכך כדי לשלול את זכותו לפעול במישורים אחרים המנויים בסעיף.

6. הטרדה מינית והתנכלות מהוות עבירות משמעת, שעליה יכול המטריד או המתנכל להתחייב בעונש משמעתי.

חלק ג’: מדיניות המעביד ואחריותו

7. הטרדה מינית והתנכלות נוגדות את מדיניות ההסתדרות. ההסתדרות תפעל ותילחם למען סביבת עבודה חופשית מהתנהגויות אלה.

הטרדה מינית והתנכלות פוגעות ביחסי העבודה, ועומדות בניגוד למדיניות ההסתדרות והיא לא תשלים עמן.

8. אחריות המעביד

(א) נוסף על איסור החל על המעביד, כעל כל אדם, להטריד ולהתנכל, החוק מטיל עליו אחריות מיוחדת על מעשיהם של עובדיו ושל ממונים מטעמו, במסגרת יחסי עבודה; מעביד צריך לנקוט אמצעים סבירים, כמפורט בתקנון זה, משלושה סוגים:

(1) מניעת הטרדה מינית והתנכלות (ר’ חלק ד’);

(2) טיפול ביעילות בהטרדה מינית או בהתנכלות שידע עליהן (ר’ חלק ו’).

(3) תיקון הפגיעה עקב הטרדה מינית או התנכלות, או עקב הגשת תלונה או תביעה על אלה (ר’ חלק ו’).

(ב) (לפי החוק, מעביד שלא נקט אמצעים כאמור בסעיף זה יהיה אחראי להטרדה מינית או להתנכלות שביצע עובד שלו או ממונה מטעמו במסגרת יחסי העבודה, וניתן לתבוע את המעביד בתביעה אזרחית בשל כך.

חלק ד’: מניעת הטרדה מינית והתנכלות

9. צעדי מנע

(א) הההסתדרות דורשת מכל ממונה מטעמה ומכל עובד, להימנע ממעשים של הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע מעשים כאמור, והכל כדי ליצור, יחד עם ההסתדרות, סביבת עבודה בלא הטרדה מינית והתנכלות.

(ב) ההסתדרות דורשת מכל ממונה מטעמה ליטול חלק פעיל ומוביל במניעת הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה.

(ג)  פעולות הסברה והדרכה:  ההסתדרות תאפשר  לעובדיה להשתתף במשך שעות העבודה בפעולות  הדרכה והסברה בדבר איסור הטרדה מינית והתנכלות ומניעתן  המאורגנות, בפרקי זמן סבירים, על ידי גורמים כמו ארגון עובדים יציג או ארגוני נשים, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע במהלך התקין של העבודה.

10.שיתוף פעולה עם נציגות העובדים

המעביד משתף פעולה עם ארגון העובדים במקום העבודה בקיום פעולות הסברה והדרכה בדבר איסור הטרדה מינית והתנכלות ומניעתן.

11. קבלת מידע, וממי

(א)  עובד זכאי 

(1) בהתאם לתקנות – לעיין בכל אחד מאלה ולקבל צילומים מהם –

– חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998;

– תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד), תשנ”ח-1998;

– הוראות משמעת של מקום העבודה לענין הטרדה מינית והתנכלות.

(2) לקבל מידע על פעולות הסברה והדרכה של המעביד בדבר איסור הטרדה מינית והתנכלות ומניעתן.

חלק ה’: מה לעשות אם הוטרדת מינית או אם התנכלו לך?

12. (א) אם אדם סבור שהטרידו אותו מינית או שהתנכלו לו, פתוחות לפניו שלוש אפשרויות לפי החוק:

(1) טיפול באחריות המעביד: אם ההטרדה או ההתנכלות התבצעה “במסגרת יחסי עבודה”, הנפגע יכול להגיש תלונה במקום העבודה; הפרוצדורה לענין זה מפורטת בחלק ו’.

(2) הליך פלילי: הנפגע יכול להגיש תלונה במשטרה.

(3) הליך אזרחי: נגד

• המטריד או המתנכל בעצמו;
•  ואם הוא טוען שהמעביד אחראי, גם המעביד (ר’ סעיף 8 לענין אחריות המעביד).

(ב) מה הקשר בין ההליכים השונים המפורטים לעיל?

(1) נפגע מהטרדה מינית או התנכלות יכול לבחור אם ליזום אחד או יותר מההליכים האמורים. ההסתדרות ממליצה בפני נפגע הטרדה מינית , ללא כל קשר להליכים משפטיים, לפנות לממונה לעניין הטרדה מינית בהסתדרות וזאת על מנת לאפשר להסתדרות לפעול למניעת הישנות ההטרדה המינית או ההתנכלות ולנקוט בהליכי המשמעת ככל שהדבר יהא מוצדק.

(2) המעביד יכול להחליט איך ישפיעו הליכים פליליים או אזרחיים על אופן הטיפול שבאחריותו (פירוט לענין זה נמצא בחלק ו’, סעיף 18(ד)).

חלק ו’: הליך תלונה אצל מעביד וטיפול באחריות מעביד

13. מי יכול להגיש תלונה, ובאילו נסיבות?

התלונה יכולה להיות מוגשת על ידי אחד מאלה:

(1)  עובד שטוען כי מעביד, ממונה או עובד אחר הטריד אותו מינית או התנכל לו, במסגרת יחסי עבודה;

(2) אדם אחר שטוען כי עובדו של המעביד או ממונה מטעמו הטריד אותו מינית או התנכל לו, במסגרת יחסי עבודה;

(3) אחר מטעמו של אדם כאמור בפסקה (1) או (2) – במקרה כזה מוצע להביא ראיה על כך שאותו אדם מסכים להגשת התלונה (למשל, מכתב חתום בידי אותו אדם).

14. בפני מי מתלוננים?

(א) תלונה יש להגיש לאחראי כאמור בסעיף 11(ב) לעיל.

(ב) אם האחראי הוא האדם שמתלוננים עליו (“הנילון”) או שהוא בעל נגיעה אישית לנושא התלונה או למעורבים בה, תוגש התלונה לממלא מקומו או לעוזרו של האחראי  ובהעדרם – למעביד. (אם הגיש את התלונה למעביד כאמור, המעביד יפעל על פי הוראות חלק זה כפי שאמור לפעול אחראי).

(ג) עובד במרחב רשאי, מטעמי נוחות, למסור תלונה במעטפה סגורה לידי  נציג במרחב שימונה על ידי הנהלת ההסתדרות אשר יעביר את התלונה במעטפה סגורה לאחראי כאמור בסעיף 11(ב) לעיל

(ד) אם הנילון היה עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד –

(1) תוגש התלונה לאחראי מטעם הקבלן או לאחראי מטעם המעביד;

(2) אם הוגשה התלונה לאחראי מטעם הקבלן, אותו אחראי רשאי להעביר את הטיפול בבירור התלונה לאחראי מטעם המעביד, ואם הועבר הטיפול כאמור – האחראי מטעם הקבלן יודיע על כך למתלונן.

15. תוכן התלונה

התלונה תכלול את תיאור המקרה, לרבות:

(1) פירוט זהות המעורבים במקרה ועדים, אם ישנם;

(2) מקום האירוע;

(3) במקרה שנטען כי בוצע מעשה של הטרדה מינית – אחד מאלה:

א. האם המוטרד הראה למטריד שההתנהגות מפריעה לו;

ב. האם יש בין המטריד למוטרד יחסי תלות, מרות וכד’.

16. אופן הגשת התלונה

(א) ניתן להגיש תלונה בכתב או בעל פה.

(ב) הוגשה תלונה בעל פה –

(1) ירשום האחראי את תוכן התלונה;

(2) המתלונן או מי שמגיש את התלונה מטעמו יחתום על הרישום של האחראי כדי לאשר את תוכן הדברים;

(3) האחראי ימסור למתלונן עותק מהרישום החתום.

17. בירור התלונה

(א) התקבלה תלונה, האחראי –

(1) יידע את המתלונן באשר לדרכי הטיפול בהטרדה מינית או התנכלות לפי החוק (חלק ה’, סעיף 12 לעיל);

(2) יפעל לבירור התלונה ולצורך כך, בין היתר, ישמע את המתלונן, את הנילון ועדים, אם ישנם, ויבדוק כל מידע שהגיע אליו בענין התלונה.

(ב) אחראי לא יטפל בבירור תלונה אם הוא בעל נגיעה אישית לנושא התלונה או למעורבים בה.

(ג) אחראי שהוא בעל נגיעה אישית כאמור יעביר את הבירור לאחראי אחר או למי שהתמנה על ידי המעביד לממלא מקומו, ובהעדר אחד מאלה – למעביד; אם האחראי העביר את הטיפול למעביד כאמור, יפעל המעביד כפי שאמור לפעול אחראי בבירור תלונה, על פי סעיף זה.

(ד) בירור התלונה ייעשה ביעילות ובלא דיחוי.

(ה) בירור תלונה ייעשה תוך הגנה מרבית על כבודם ופרטיותם של המתלונן, הנילון ועדים אחרים, ובין היתר –

(1) לא יגלה אחראי מידע שהגיע אליו במהלך בירור התלונה אלא אם כן הוא חייב לעשות כן לשם הבירור עצמו או על פי דין;

(2) לא ישאל אחראי שאלות בקשר לעבר המיני של מתלונן שאינו קשור לנילון, ולא יתייחס למידע על עברו המיני של המתלונן כאמור; האמור בפסקה זו לא יחול אם האחראי סבור שאם לא ישאל שאלות או יתייחס כאמור, ייגרם עוול בלתי ניתן לתיקון לנילון.

(ו) מעביד יגן על המתלונן, במהלך בירור התלונה, מפני פגיעה בעניני עבודה כתוצאה מהגשת התלונה או מפני פגיעה אחרת במסגרת יחסי עבודה שיש בה כדי לשבש את בירור התלונה; בין היתר יפעל המעביד להרחקת הנילון מהמתלונן, ככל שניתן, וככל שנראה לו נכון בנסיבות הענין.

(ז) בתום בירור התלונה יגיש האחראי למעביד, ללא דיחוי, סיכום בכתב של בירור התלונה בליווי המלצותיו המנומקות לגבי המשך הטיפול בה, לרבות לענין כל אחד מהענינים המפורטים בסעיף 18(א) ו-(ד).

(ח) היה הנילון עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד, יגיש האחראי את סיכומו לקבלן ולמעביד.

(ט) נודע למעביד על מקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, ולא הוגשה תלונה או שהמתלונן חזר בו מתלונתו, יעביר את המקרה לבירור של אחראי; הועבר מקרה כאמור לבירור של אחראי או נודע לאחראי על מקרה כאמור, יקיים האחראי, ככל שניתן, בירור על אודות המקרה לפי סעיף זה, בשינויים המחויבים, ואם המתלונן חזר בו מתלונתו, יברר גם את סיבת החזרה מהתלונה.

18. טיפול המעביד במקרה של הטרדה מינית או התנכלות

(א) קיבל מעביד את סיכומו והמלצותיו של האחראי לפי סעיף 17(ז), יחליט, בלא דיחוי ובתוך תקופה שלא תעלה על 7 ימי עבודה, על הפעלת הסמכויות שבידיו לגבי כל אחד מאלה:

(1) מתן הוראות לעובדים המעורבים במקרה, לרבות בדבר כללי התנהגות ראויים במסגרת יחסי עבודה והרחקת הנילון מהמתלונן, וכן נקיטת צעדים בעניני עבודה, והכל כדי למנוע את הישנות המעשה של הטרדה מינית או התנכלות, או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות;

(2) פתיחה בהליכים משמעתיים לפי הוראות הסדר המשמעת החלות אצל המעביד לענין הטרדה מינית או התנכלות;

(3) אי נקיטת צעד כלשהו.

(ב) המעביד יפעל ללא דיחוי לביצוע החלטתו לפי סעיף קטן (א) וימסור הודעה מנומקת בכתב על החלטתו למתלונן, לנילון ולאחראי; כן יאפשר המעביד למתלונן ולנילון לעיין בסיכום האחראי ובהמלצותיו.

(ג) המעביד רשאי, עקב שינוי בנסיבות, לשנות את החלטתו לפי סעיף קטן (א) או לעכב את ביצועה וימסור הודעה מנומקת על כך בכתב למתלונן, לנילון ולאחראי.

(ד) על אף האמור בסעיף זה, רשאי מעביד לדחות את החלטתו, לעכב את ביצועה או לשנותה, בשל הליכים משמעתיים או משפטיים הנוגעים למקרה נושא ההחלטה; עשה כן המעביד –

(1) ימסור הודעה מנומקת בכתב על כך למתלונן, לנילון ולאחראי;

(2) כל עוד לא הסתיימו ההליכים כאמור, יפעל המעביד לפי הוראות סעיף 17(ו);

(3) בתום ההליכים יקבל המעביד החלטה לפי סעיף קטן(א).

(ה) היה הנילון עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד, רשאים המעביד והקבלן להסכים בשאלה מי מביניהם יבצע את הוראות סעיף זה, כולן או חלקן. 

חלק ז’: שונות

19. עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד

(א) לפי החוק והתקנות, במקרה שעובד של קבלן כוח אדם מועסק בפועל אצל המעביד (מעסיק בפועל) –

(1) כל מה שנאמר בתקנון זה לגבי “עובד” כולל גם אותו עובד של קבלן כוח אדם;

(2) כל מה שנאמר בתקנון זה לגבי “מעביד” כולל גם אותו מעסיק בפועל.

לכן, מעסיק בפועל נושא באותה אחריות שנושא מעביד רגיל (ר’ סעיף 8 לעיל) בגין הטרדה מינית והתנכלות שמבצע עובד קבלן כוח אדם המועסק אצלו.

(ב) הוראות מיוחדות מצויות בסעיפים 14(ג), 17(ח) ו-18(ה) לתקנון זה.

20. עיקר ההוראות המשמעתיות לענין הטרדה מינית והתנכלות

הוראות המשמעת שנוגעות לעניין מוסדרות בפרק 14 ו-15 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. מובהר כי הטרדה מינית והתנכלות נקבעו בחוקת העבודה כעבירות משמעת חמורות. 

חקיקה ותקנות בנושא הטרדה מינית

חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998
תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד), תשנ"ח-1998
תקנון מותאם להסתדרות לפי סעיף 7(ד)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 

שעות נוספות, דמי הבראה ועוד זכויות עובדים

 

גם עובד לא מאורגן זכאי לשורה של זכויות מינימליות שהפרתן על ידי המעסיק עלולה לגרור ענישה על ידי בית הדין ותשלום של פיצוי לעובד, לעתים אף ללא צורך בהוכחת נזק. כדי לעשות סדר, להלן כמה חוקים שכל אחד חייב לדעת:

הודעה לעובד על תנאי עבודתו – על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס”ב-2002, עובד זכאי להודעה שכוללת את המידע כנדרש בסעיף 1 לחוק, הן בתחילת ההעסקה והן במקרה של שינויים בתנאי העסקתו. במקרה של הפרה, בית הדין לעבודה זכאי לפסוק לעובד פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסכום של 15,000 ₪. אי-מסירת הודעה לעובד כנדרש תעביר את נטל ההוכחה למעסיק בנוגע לתנאי ההעסקה.

מסירת תלושי שכר תקינים מדי חודש – על פי חוק הגנת השכר, התשי”ח-1958, כל עובד זכאי לקבל תלושי שכר הכוללים פירוט כנדרש בסעיף 24 ובתוספת לחוק. במקרה של הפרה, בית הדין זכאי לפסוק לעובד פיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי מסירת תלוש שכר במועד או בגין מסירת תלוש שלא כולל פירוט כנדרש, עד לסכום של 5,000 ש”ח לתלוש שכר.

תשלום השכר במועד – על פי חוק הגנת השכר, התשי”ח-1958, השכר ישולם לעובד ב-1 לחודש (תשלום לאחר ה-9 בחודש גורר פיצוי הלנת שכר). עובד ששכרו מולן זכאי לשכרו בצירוף פיצויים בגין הלנת שכר. 

שכר המינימום למבוגר – על פי חוק שכר מינימום התשמ”ז-1987 וחוק שכר מינימום (העלאת שכר – הוראת שעה) התשע”ה-2015, העובד זכאי לשכר המינימום או למעלה מכך. להלן סכומי שכר המינימום על פי הפעימות שנקבעו: החל מ- 1.4.2015 – 4650 ₪, החל מ- 1.7.2016 – 4825 ₪, החל מ-1.1.2017 – 5000 ₪, החל מ-1.12.2017 – 5300 ₪. עובד שלא שולם לו שכר מינימום זכאי להשלמת שכרו לשכר המינימום. כמו כן בית הדין לעבודה זכאי לפסוק לעובד פיצויי הלנת שכר מוגדלים בגין אי תשלום שכר מינימום. 

תשלום שעות נוספות ותשלום עבור עבודה בימי מנוחה שבועית – על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951 וצו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, יש לבדוק אם על פי דיווחי העובד הוא עובד שעות נוספות (מעבר ל-9 שעות עבודה, בשבוע עבודה  של 5 ימים) או עובד בימי המנוחה השבועית (ואם כן אם הוא זוכה לימי חופשה חלופיים), אם הגמול חושב כראוי ואם העובד זכה לו. עובד שלא שולם לו הגמול הראוי בגין עבודה בשעות נוספות רשאי לתשלום ההפרשים בצירוף פיצויים בגין הלנת שכר.

חופשה שנתית – על פי חוק חופשה שנתית, התשי”א-1951; צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי. עובד שהמעסיק קיפח את זכותו לימי החופשה זכאי לקבלם, כאשר דינם של דמי חופשה ופדיון ימי חופשה הוא כדין שכר עבודה. כמה מגיע לי? עובד שמועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים, זכאי לימי חופשה שנתית על פי הוותק שלו, בהתאם לפירוט הבא:  1-4 שנים – 10 ימים, 5 שנים – 12 ימים, 6 שנים- 14 ימים, 7 שנים – 15 ימים, 8 שנים- 16 ימים, 9 שנים – 17 ימים, 10 שנים- 18 ימים, לכל שנה נוספת יתווסף יום לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 ימים. 

ימי חג, בחירות, ימי אבל – העובד זכאי לשכר מלא עבור ימי החג הקבועים בצו ההרחבה ובגין יום בחירות או ימי אבל (על פי צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי; סעיף 10 לחוק יסוד הכנסת; סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת, תשכ”ה-1965; סעיף 97ב לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ”ה-1965). עובד שלא קיבל שכר בגין ימי חג ימי אבל או בגין הבחירות זכאי לתבוע את שכרו בצירוף פיצויי הלנה. עובד שעבד ביום חג ולא קיבל את הגמול לו הוא זכאי בגין עבודה בימי חג זכאי לתבוע את ההפרש בין השכר לו הוא זכאי לבין השכר ששולם בצירוף פיצויי הלנת שכר.

דמי הבראה – על פי צו הרחבה להסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום קצובת הבראה מיום 13.7.1998 כפי שמתעדכן מדי שנה, גובה דמי הבראה – 378 ₪ ליום, ותק 1 שנה- 5 ימים, ותק 2-3 שנים – 6 ימים, ותק 4-10 שנים – 7 ימים, ותק 11-15 שנים- 8 ימים, ותק 16-19 שנים- 9 ימים, ותק 20 שנים ואילך – 10 ימים. עובד שלא קיבל דמי הבראה או לא קיבל דמי הבראה בשיעור לו הוא זכאי, זכאי לדמי ההבראה או להפרשי דמי ההבראה.

דמי מחלה – על פי חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, בעד היום ה-1 – אין זכאות, בעד היום ה-2 – מחצית דמי מחלה, בעד היום ה-3 – מחצית דמי מחלה, החל מהיום ה-4 – תשלום מלא. צבירת ימי מחלה לפי 1.5 ימים לכל חודש עבודה ועד ל-90 ימים. עובד שלא קיבל דמי מחלה כדין או לא קיבל דמי מחלה בשיעור לו הוא זכאי, זכאי לדמי מחלה או להפרשי דמי המחלה בצירוף פיצויים בגין הלנת שכר.

קצובת נסיעות – צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה כפי שמתעדכן מעת לעת. הכפלת מספר ימי העבודה בפועל בעלות היומית של הנסיעה ועד לתקרה של 26.40 ₪ ליום, או תשלום גלובאלי בשווי של עלות כרטיס חופשי- חודשי (בתנאי שהעובד זקוק לתחבורה להגעה לעבודה). עובד שלא קיבל קצובת נסיעות או קיבל בשיעור נמוך מן הקבוע בצו ההרחבה, זכאי לקצובת הנסיעות או להפרשי קצובת הנסיעות.

הפרשות לפנסיה – צו הרחבה לפנסיית חובה מיום 19.11.2007 כפי שעודכן בצו הרחבה לפנסיית חובה מיום 6.3.2011. יש לבחון בתלושי השכר אם מופרשים לקרן פנסיה / ביטוח מנהלים של העובד דמי תגמולים ודמי פיצויים בשיעורים הקבועים בדין: העובד יהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולביצוע ההפרשות מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה. עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו. שיעורי ההפרשות מהשכר (החל מיום 1.1.2014 ): הפרשות מעביד- 6%, הפרשות עובד – 5.5%, הפרשות המעביד לפיצויים– 6%. עובד שלא הופרשו לקרן הפנסיה שלו מלוא ההפרשות זכאי לתבוע מן המעסיק תשלום לקרן הפנסיה. ככל שלא ניתן להעביר את הכספים או חלק מהם לקרן הפנסיה העובד זכאי לקבלם לידו.

העלאת שכר המינימום

מה גובה שכר המינימום במשק כיום ומתי שכר המינימום צפוי להעלות?

החל מיום 1/12/17 גובה שכר מינימום חודשי הינו 5,300 ₪. גובה שכר מינימום יומי לעובד שעובד במקום עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע הינו: 5,300/25 ₪ (ובמילים 5,300 ₪ חלקי 25). גובה שכר מינימום יומי לעובד במגזר פרטי שעובד במקום עבודה בו עובדים 5 ימים הינו 5,300/21.67 ₪ (ובמילים 5,300 ₪ חלקי 21 ו-2/3). גובה שכר מינימום שעתי הינו 5,300 חלקי 182 שעות חודשיות. (יצוין כי שבוע העבודה במשק קוצר מ-186 ל-182 שעות בצו הרחבה, אך נכון לשלב זה המחוקק עדיין לא עדכן את השינוי בחוק). 

ב-3/11/2021, חתמו ההסתדרות, משרד האוצר ונציגי המעסיקים על עסקת החבילה במשק, שבמסגרתה סוכם בין היתר על העלאה מדורגת של שכר המינימום ל-6,000 ₪.

להלן מועדי הפעימות וגובה שכר המינימום:

מועד	שכר חודשי גובה שכר המינימום למי שמועסק במשרה מלאה במשכורת חודשית	שכר שעתי  גובה שכר המינימום לעובדים המשתכרים לפי שעה
1.12.17 – 31.3.22	5,300 שקל	29.12 שקל
1.4.22 – 31.3.23	5,400 שקל	29.67 שקל
1.4.23 – 31.3.24	5,500 שקל	30.22 שקל
1.4.24 – 31.3.25	5,700 שקל	31.32 שקל
1.4.25 – 30.11.25	5,800 שקל	31.87 שקל
החל מ - 1.12.25	6,000 שקל	32.97 שקל

האם העלאת שכר המינימום תשפיע גם על ההפרשות הסוציאליות שלי? אם משולם לעובד/ת שכר מינימום אזי התשובה היא חיובית. דהיינו, על פי סכום הבסיס לתשלום שכר המינימום למשרה מלאה כפי שהיא מוגדרת בחוק, ישולמו דמי המחלה, ההפרשות הסוציאליות ופיצויי הפיטורים. לאור העלאת שכר המינימום במשק, המרכיבים הסוציאליים שמפריש המעסיק יעלו בהתאם. לעניין דמי הבראה, יצוין כי תעריף דמי ההבראה מעודכן בצווי הרחבה לכן, חישוב זכות זו לא תלוי בעליית שכר המינימום. 

האם העלאת שכר המינימום תשפיע גם על שכרו של נוער עובד? כן. "נער עובד" מוגדר בתקנות שכר מינימום כעובד שטרם מלאו לו 18 שנים. שכר מינימום לגבי נוער עובד המועסק במשרה מלאה (משרה מלאה לגבי נוער מוגדרת בתקנות שכר מינימום כ-40 שעות שבועיות) הינו: א)     לגבי נער עובד כאמור שטרם מלאו לו שש-עשרה שנה – 70%; (ב)    לגבי נער עובד כאמור שמלאו לו שש-עשרה שנה וטרם מלאו לו שבע-עשרה שנה – 75%; (ג)     לגבי נער עובד שמלאו לו שבע-עשרה שנה – 83%. שכר המינימום השעתי לנוער עובד יחושב על פי שכר המינימום החודשי שחל על הנער/ה בהתאמה לפי הגיל, כמפורט לעיל, לחלק ל-173 שעות חודשיות. 

מדוע העלאת שכר המינימום מתבצעת בצורה מדורגת ולא בבת אחת? העלאה מדורגת של שכר המינימום במשק נועדה לשפר את תנאי העובדים, מבלי לערער את יציבות מקומות העבודה. יתרה מכך, הספרות המחקרית[1] מראה כי עלייה מתונה בשכר המינימום, בהשוואה להעלאה גבוהה וחד פעמית, אינה מובילה לעלייה במחירים ובחלק מהמקרים עשויה אף להוזיל מחירים ולהגדיל את התעסוקה בענפים שמתאפיינים בשכר נמוך. 

מי יקבל יום חופש נוסף? בהתאם למה שסוכם בעסקת החבילה במשק, מספר ימי חופשה שנתית מינימלי בקרב עובדים בעלי ותק עד 5 שנים (במקומות שבהם מונהג שבוע עבודה בן 5 ימים), יועלה בשנה הבאה מ-12 יום ל-13 ימי זכאות נטו (17 ימי זכאות ברוטו). במקומות עבודה שבהם מונהג שבוע עבודה בן 6 ימים, מכסה שנתית מינימלית של ימי זכאות נטו תעלה מ-14 ל-15 (17 ימי זכאות ברוטו).

קול המס – שרותי שכר, תפעול פנסיוני, חשבונאות ומיסוי

כל מה שרציתם לדעת על הפרשות לפנסיה

 

מה זה בכלל פנסיית חובה?

פנסיית חובה היא פנסיית המינימום שנקבעה במשק במטרה להבטיח לכלל העובדים השכירים במשק בהגיעם לגיל פרישה קבלת תשלומי פנסיה. בזכות מהלך היסטורי שהובילה ההסתדרות לפני כשמונה שנים במסגרת חתימה על הסכם פנסיית חובה אין יותר עובדים במדינת ישראל שאינם זכאים להפקדות לפנסיה.

עד לכניסתו לתוקף של הסכם פנסיית החובה ב-1/1/2008, כ-40% מהעובדים במשק לא היו זכאים כלל להפקדות לפנסיה, דבר שגרם לעובדים רבים למצוא את עצמם בגיל פרישה ללא אמצעים לקיום בסיסי בכבוד.

מאז השינוי ההיסטורי, ההפקדות לפנסיה עלו בהדרגה מידי שנה עד שהגיעו ביום 1/1/20014 להפקדות כוללות בשיעור 17.5% (שיעור ההפקדות שהיה קבוע ומקובל במרבית ההסכמים הקיבוציים במשק).

לאחרונה, בזכות הסכם דרמטי שהוביל יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מול נשיאות הארגונים העסקיים, נקבע כי פנסיית המינימום בישראל תגדל ותעמוד על שיעור הפקדות כולל של 18.5% משכר העובד (הגדלה אשר תתבצע בשתי פעימות) כשתגמולי המעסיק צריכים לעמוד, לכל הפחות, על 6.5% ומרכיב הפיצויים לכל הפחות על 6%.

מה הבשורה בהסכם החדש?

הסכום שייצבר עבורך לגיל הפרישה יגדל כמעט ב-6%, דבר שישפר באופן משמעותי את החיסכון הפנסיוני שלך ויעלה אותו במצטבר באלפי שקלים. שיעורי ההפקדה לפנסיה עבורך יגדלו לשיעורים הבאים, ככל ש כבר היום אינם עולים עליהם:

החל מיום 1.7.16 –         תשלום המעסיק לרכיב תגמולים גדל ל- 6.25% משכר העובד;

הניכוי מהעובד לרכיב תגמולים גדל ל-5.75% משכר העובד;

תשלום המעסיק לרכיב פיצויים  – לא יגרע ובכל מקרה לא יפחת מ- 6% משכר העובד;

החל מיום 1.1.17 –         תשלום המעסיק לרכיב תגמולים יגדל ל- 6.5% משכר העובד;

הניכוי מהעובד לרכיב תגמולים יגדל ל-  6% משכר העובד;

תשלום המעסיק לרכיב פיצויים  – לא יגרע ובכל מקרה לא יפחת מ- 6% משכר העובד;

 

מי זכאי ליהנות להגדלת ההפרשות מכוח הסכם הגדלת ההפרשות?

כלל העובדים השכירים במשק, ללא קשר לחלקיות משרתם או להסכמים החלים עליהם. כל מי שזכאים להפקדות לפנסיה מכוח הסכם פנסיית חובה וכל מי שזכאים להפקדות לפנסיה מכוח הסכמים אחרים (קיבוציים או אישיים), ששיעור ההפקדה בהם נמוך מהתשלומים המפורטים למעלה (לתגמולים ו/או לפיצויים בהתאמה). מעורכי דין ורואי חשבון במשרדים פרטיים ועד מלצרים בבתי קפה, פועלים בתעשייה, עובדי מלונות, ופועלי בניין. מאוגדים ולא מאוגדים כאחד. ההגדלה אינה רלוונטית למי שכבר מפריש את ההפרשות המינימליות הקבועות בהסכם הגדלת ההפרשות ואף ממלא את יתר החובות המינימליות שקבע ההסכם, הן לעניין הגדרת השכר המבוטח והן לעניין חובת רכישת ביטוח אכ”ע למי שאינו מבוטח בקרן פנסיה.

ממתי חייבים לבטח עובד חדש בביטוח פנסיוני על פי ההסכם החדש?

ההסכם החדש לא קובע ממתי צריך להתחיל ולבצע הפרשות לביטוח פנסיוני לעובד חדש. במקום שההסכם החדש לא קבע אחרת, חלים וממשיכים לחול ללא שינוי ההסכמים המקוריים שחלים על העובד במקום עבודתו. לכן, כדי להשיב על השאלה יש לבדוק איזה הסכם חל על העובד במקום עבודתו ומהו המועד שנקבע באותו הסכם לתחילת הפקדות לפנסיה, כשבכל מקרה, המועד לא יכול להיות מאוחר למועדים הקבועים בהסכם פנסיית חובה.

במקום עבודה בו חל הסכם פנסיית חובה, עובד יהיה זכאי לתחילת הפרשות לאחר שהשלים 6 חודשי עבודה, אלא אם הוא הגיע עם ביטוח פנסיוני קודם, שאז הזכאות שלו לתחילת הפרשות היא מיום העבודה הראשון, כאשר  ההפרשות מבוצעות לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת מס, המועד המוקדם מבניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק.

האם חלה חובה על מעסיק לרכוש לעובד ביטוח אובדן כושר עבודה?

התשובה היא כן. ככל שהעובד בחר להיות מבוטח בקופת ביטוח / קופת גמל שאינה קרן פנסיה חייב המעסיק לרכוש ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת 75% משכרו ולשאת בכל עלותו ובתנאי שהעלות הכוללת של המעסיק לתגמולים ולביטוח אובדן כושר עבודה יחד לא יעלו על 7.5% ושיעור הפרשות המעסיק לחלק התגמולים לבדו לא יפחת מ- 5%. ככל שעובד בחר להיות מבוטח בקרן פנסיה, הוא מכוסה בגין אירוע נכות במסגרת קרן הפנסיה עצמה ועל כן לא חלה בעניינו החובה לרכוש ביטוח נוסף נפרד לאובדן כושר עבודה.

אם אני מבוטח בביטוח מנהלים ומפרישים עבורי היום: 5% מהשכר לרכיב תגמולי מעסיק, 5% מהשכר לרכיב תגמולי עובד, ו-8.33% לרכיב פיצויים, ומבטחים אותי בביטוח אובדן כושר עבודה שמבטיח 75% משכרי בעלות של 1.25%, האם גם אני זכאי להגדלת ההפרשות על פי ההסכם החדש?

התשובה היא כן. לפי ההסכם החדש תהיה זכאי להגדלת הפרשות המעסיק  בפעימה השנייה, ב- 1/1/2017, במסגרתה הפרשות המעסיק לרכיב תגמולים עולות מ- 6.25% ל- 6.5% והפרשות העובד לרכיב תגמולים עולות מ- 5.75% ל- 6%.

היות והעלות הכוללת של המעסיק עבורך, לרכיב תגמולים וביטוח אובדן כושר עבודה יחד, עומדת היום על 6.25% (5% תגמולי מעסיק + 1.25% ביטוח אובדן כושר עבודה), והיא שווה לעלות הכוללת שמחויב מעסיק לשלם בפעימה הראשונה, ב-1/7/16 עבור רכיב התגמולים וביטוח אובדן כושר העבודה יחד, אינך זכאי בפעימה הראשונה (1/7/2016) להגדלת הפרשות המעסיק לרכיב תגמולים, אלא הינך מחוייב בהגדלת ההפרשות שלך לרכיב תגמולים ל- 5.75%.

יחד עם זאת, בפעימה השנייה, ב- 1/1/2017, הינך זכאי להגדלת הפרשות המעסיק לרכיב תגמולים. במסגרת פעימה זו, יידרש מעסיקך להגדיל את ההפרשות עבורך לרכיב תגמולים בעלות של 0.25% ל- 6.5% ואתה תידרש להגדיל את ההפרשות שלך לרכיב תגמולים גם כן ב- 0.25% ל- 6%.

יודגש, שהפרשות המעסיק עבורך לרכיב פיצויים בשיעור של 8.33% צריכות להמשיך כסדרן ואסור שייגרעו, כך שההפרשות בגינך מיום 1/1/2017 יעמדו על: 6.5% – הפרשות המעסיק לרכיב תגמולים, 6% הפרשות העובד לרכיב תגמולים ו- 8.33% הפרשות המעסיק לרכיב פיצויים.

מהו השכר הקובע שבגינו חייבים לבצע לי את ההפרשות לפי ההסכם החדש?

השכר שבגינו מעסיקך מחויב לבצע בגינך את ההפרשות לפנסיה, הינו – השכר להפרשות פנסיוניות שמוגדר בהסכם החל עליך במקום עבודתך, ובכל מקרה לא פחות מהשכר המבוטח המתחייב לפי הסכם פנסיית חובה (השכר הקובע לפיצויים עד לתקרה של השכר הממוצע במשק).

אם למשל חל עליך הסכם הפנסיה בתעשייה, תהיה זכאי להגדלת ההפרשות על פי הסכם זה בגין השכר המבוטח שמוגדר בהסכם הפנסיה בתעשייה, וזאת, בכפוף להגדרת השכר המבוטח המתחייבת לפי הסכם פנסיית חובה, כאמור.

האם ההסכם החדש מחיל עליי את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?

התשובה היא לא. ההסכם החדש לא משנה את המצב הקיים, החל על העובד, בעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. גם לאחר ההסכם החדש חלים וממשיכים לחול ללא שינוי הוראות ההסכמים המקוריים שחלים עליך במקום העבודה, לרבות לעניין זה.

בהתאם, אם ההסכם החל עליך במקום עבודתך החיל עליך כבר את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, אז הוא ימשיך לחול בעניינך, אולם – אם סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לא חל עליך לפי ההסכם החל במקום עבודתך, הוא ימשיך לא לחול עליך ולא יהיה בהסכם החדש כדי לשנות מצב זה.

אני עובד בן 68 ואיני מקבל תשלומי פנסיה מאף קופה וגם לא ממעסיק. האם המעסיק אצל אני עובד היום חייב להפריש בגיני הפרשות לפנסיה, הגם שאני אחרי גיל פרישה?

כדי להשיב על שאלה זו, יש לבחון מה קובע בעניין זה ההסכם החל עליך במקום עבודתך. מרבית ההסכמים במשק אינם שוללים את זכאות העובד להמשך הפרשות לפנסיה לאחר הגיעו לגיל הפרישה ועל כן גם מכוח הסכמים אלה, במרבית המקרים, חלה חובה על מעסיקך להמשיך ולהפריש עבורך לפנסיה.

ככל שהסכם פנסיית חובה חל בעניינך, הסכם זה קובע, כי  רק עובד שמתקיימים בו שני התנאים המצטברים הבאים אינו זכאי להפרשות לפנסיה: 1) העובד הגיע לגיל פרישת חובה (67 לגבר ולאשה) 2) ואף לא משתלמים לו תשלומי פנסיה מקופה כלשהי או ממעסיק (תשלום קצבת זקנה מביטוח לאומי אינו נחשב כתשלום פנסיה לעניין זה). בנסיבות אלה, מעסיקך מחוייב, גם כן, להמשיך ולהפריש בגינך לפנסיה ואין לו עילה להפסקת ההפרשות הפנסיוניות מפאת גילך.

עבדתי 35 שנה וצברתי זכויות בקרן פנסיה ותיקה בשיעור של 70%. האם זה נכון שאני צריך להפסיק הפקדות לקרן ותיקה עם צבירתי את שיעור הפנסיה המקסימלי ולהעביר המשך ההפקדות לפנסיה בגיני לקופה אחרת?

לא בהכרח. בטרם ביצוע כל פעולה והפסקת הפקדות לקרן הפנסיה הוותיקה יש הכרח לפנות לייעוץ פנסיוני אצל יועץ פנסיוני בעל רישיון שייבחן את כדאיות הפסקת ההפקדות בעניינך. יש שיקולים רבים שצריך לבחון בהקשר זה, בין היתר: מצב בריאותי, אפשרות לקבל ביטוח אובדן כושר עבודה חלופי הולם עד הגיעך לגיל קבלת קצבה, צפי לעלייה או ירידה בשכר העשוי להשליך על גובה הפנסיה במועד הפרישה, וכיוצא בזה.

אני עובד במקום עבודה, חוזה העבודה שלי לא מתייחס לזכותי לכספי פיצויים שנצברו עבורי בקרן הפנסיה. האם כספי הפיצויים שייכים לי גם אם אני מתפטר ?

כן. לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג-1963, כספי פיצויים בקופה לקצבה שייכים לעובד בכל מקרה, אלא אם סוכם אחרת. מ- 2008 כל הקופות באשר הן, הן קופות לקצבה, ובהתאם כספי פיצויים שנצברו לעובד בקופות השונות שייכים לעובד. אם חוזה העבודה שלך לא קבע דבר, סעיף 26 נכנס לתוקף וכספי הפיצויים שייכים לך גם בהתפטרות.

הגעתי למקום עבודה חדש וביקשתי להיות מבוטח בקרן פנסיה מסוימת. סוכן הביטוח/מנהל ההסדרים, מטעם המעסיק, אמר שאינו עובד עם קרן פנסיה זו ועל כן הוא לא יכול להעביר הכספים לשם, ובהתאם הציע לי חלופות פנסיוניות אחרות. מה לעשות?

מנהל ההסדרים / סוכן הביטוח פועל בניגוד לסעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס”ה-2005. סעיף זה קובע כי לעובד מוקנית זכות בחירה לבחור באיזו קופת גמל הוא מבקש להיות מבוטח וכי אסור למעסיק, או מי מטעמו, להתנות על חופש בחירה זה. המעסיק ומי שפועל מטעמו חייבים להעביר את הכספים עבורך לקרן הפנסיה אותה ביקשת.

מה ההבדל בין קרן פנסיה מקיפה ותיקה לבין קרן פנסיה מקיפה חדשה?

ככלל קרנות פנסיה מקיפות כוללות לפנסיה בעת זקנה, בעת נכות ופנסיית שארים במקרה מוות. קיימות קרנות פנסיה מקיפות ותיקות וקרנות פנסיה מקיפות חדשות.

קרנות הפנסיה הוותיקות הן קרנות “המבטיחות זכויות” ומשלמות קצבאות לעמיתים בהתאם לזכויות ותק שצברו בקרן הפנסיה בתקופת עבודתם (2% לשנה ועד מקסימום 70%), על בסיס משכורת קובעת של העמית אשר חושבה לפי שיטות שונות. קרנות פנסיה אלו נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים בשנת 1995 ומאז לא ניתן להצטרף אליהן עוד.

קרנות פנסיה חדשות הוקמו בשנת 1995 ובהתאם העמיתים בהן הם רק כאלו שהצטרפו לאחר 1995. זכויות הפנסיה בקרנות הפנסיה החדשות מבוססות על סכומי הכסף שנצברו עבור העמיתים בקרן הפנסיה במהלך השנים.

מה ההבדל בין פנסיה תקציבית לפנסיה המשולמת מקרן פנסיה (פנסיה צוברת)?

פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת לעובד ישירות מתקציבו השוטף של המעסיק, במסגרתה ממשיך המעסיק לשלם לעובד קצבה לכל ימי חייו לאחר שיצא לגמלאות. במסגרת פנסיה תקציבית אין הפרשות שוטפות מצד העובד והמעסיק.

פנסיה צוברת לעומת זאת היא פנסיה התלויה בהפרשות הדדיות מצד העובד והמעסיק, אלה מצטברות אצל גורם מבטח שלישי שהוא קרן פנסיה או קופת גמל או קופת ביטוח. עם יציאת העובד לגמלאות הוא מקבל מהגורם המבטח את קצבתו.

למעסיק שלי יש קופה מרכזית לפיצויים. האם הוא יכול להמשיך להפקיד לקופה בגין עובדיו?

לא. קופות מרכזיות לפיצויים נסגרו בשנת 2011. בגין התקופה לאחר מכן ניתן להפקיד פיצויים בגין העובדים אך ורק למרכיב פיצויים בקופות גמל על שם העובדים או במסגרת הביטוח הפנסיוני בו מבוטח העובד (קרן פנסיה / קופת ביטוח).

אני מבוטח בקרן פנסיה ותיקה ואני מעוניין למשוך את כספי הפיצויים שנצברו לי בקרן בתקופת עבודתי אצל המעסיק הקודם. האם זה אפשרי?

משיכת כספי פיצויים מקרן פנסיה ותיקה תגרור אחריה פירוק קרן הפנסיה ואובדן זכאותך לקבל קצבאות. אשר על כן חשוב שלא למשוך כספים מקרן פנסיה ותיקה, לרבות כספי פיצויים, אף לא שקל אחד.

יצוין שהמצב שונה בקרנות פנסיה חדשות. עובד כאמור בשאלה, ככל שהיה מבוטח בקרן חדשה רשאי למשוך כספי פיצויים מהקופה מבלי שזה יביא לפירוק הקרן ואובדן קצבאות. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי למשיכת כספי פיצויים גם מקרן חדשה עשויות להיות השלכות (ואף קשות) על גובה הפנסיה לה תהיה זכאי.

אני גמלאי בפנסיה תקציבית, ופרשתי לפנסיה ביום 31.12.2013. הסכם מסגרת 2016 של המגזר הציבורי חל על מקום עבודתי. האם כגמלאי כאמור אהיה זכאי לתוספת שכר מכוח הסכם המסגרת למרות שכבר אינני עובד?

כן. גמלאי בפנסיה תקציבית שפרש במהלך התקופה שמיום 1.1.2013 ועד ליום 30.11.2018,  המשתייך לאחד מדירוגי השכר עליהם חל הסכם המסגרת, יהיה זכאי לתוספת לגמלה מכוח הסכם המסגרת גם לאחר פרישתו.

מה יהיה גובה התוספת ?

גמלאי כאמור יהיה זכאי לחלק יחסי מהתוספות המלאות להם יהיו זכאים העובדים הפעילים מכוח הסכם המסגרת, בהתאם למשך עבודתו במהלך התקופה שמתאריך 1.1.2013 ועד תאריך 31.12.2017 (תקופת הסכם המסגרת). לדוגמה העובד שחודש עבודתו האחרון היה דצמבר 2013 יהיה זכאי ל- 20% מהתוספות המלאות להם יהיו זכאים העובדים הפעילים.

מתי תשולם התוספת ?

נדרשת חקיקה להשלמת ההליך, ולאחר סיום הליך החקיקה ישולמו התוספות בפועל לגמלאים, אף תוך תשלום הפרשי גמלה רטרואקטיביים לפי מועדי הזכאות של העובדים הפעילים ועל פי חישוב הזכאות של כל גמלאי, בהתאם לדוגמה בשאלה הקודמת.

התפטרות ופיטורים

 

מי זכאי לקבל פיצויי פיטורין ותוך כמה זמן המעסיק חייב לשלם אותם? והאם מותר למעסיק למנוע מהעובד שעוזב לעבוד בעסק מתחרה? האם בעסק פרטי מותר לפטר עובד מבלי לקיים שימוע? עו״ד יחיאל שמיר, היועץ המשפטי להסתדרות עונה לשאלות נפוצות בנושאי התפטרות ופיטורין

סיום מערכת יחסי עובד-מעביד מזמנת לעתים מצבים מתוחים ורוויי רגשות שנובעים מכך שההחלטה על פיטורים או התפטרות היא חד צדדית. יש מי שהשווה את יחסי העבודה ליחסים זוגיים ואת סיומם לסיום הקשר הזוגי. במצבים מתוחים מסוג זה, חשוב לדעת מראש את מערך הזכויות והחובות. הדברים נכונים בפרט ביחס לעובדים, שבמקרים רבים, לא מכירים את החוק ונמצאים במקום פגיע מלכתחילה.

אני מבקשת להפסיק את עבודתי אצל המעסיק – כיצד עושים זאת?

על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, עובד המבקש להתפטר מעבודתו, ימסור למעסיק הודעה בכתב להתפטרות. ההודעה תישא תאריך ואת יום הכניסה לתוקף של סיום העבודה. 

בשעת ריב עם המעסיק שלי הודעתי לו שאני מתפטר – האם אני יכול לחזור בי מההודעה?

הודעה של עובד או מעסיק על סיום העבודה בשעת כעס (“עידנא דריתחא”), מאפשרת לצדדים לחזור בהם מההודעה. לעיתים עובד מתפרץ ומודיע למעסיק שהתפטר מעבודתו בלי שחשב על ההשלכות של ההתפטרות (הפסד פיצויי פיטורים). באותו אופן לעיתים מעסיק כועס על עובד ומודיע לו בשעת כעס שלא יגיע יותר לעבודה. בית הדין קבע שבמצבים מעין אלה לא היתה כוונה אמתית להביא את מערכת יחסי העבודה לידי סיום וניתן לחזור מן ההודעה.

כמה זמן מראש המעסיק חייב להודיע לי על פיטוריי?

מעסיק המבקש לפטר את עובדו (וגם עובד המבקש להתפטר), חייב לתת לו הודעה מוקדמת בטרם פיטוריו. מטרת ההודעה המוקדמת היא מתן שהות לעובד להתארגן ולחפש עבודה חדשה ומתאימה. משך ההודעה הוא כדלקמן: 

לעובד במשכורת (עובד חודשי): במהלך 6 החודשים הראשונים – יום בגין כל חודש עבודה; החל מהחודש ה- 7 לעבודתו ועד תום שנת עבודתו הראשונה – 6 ימים בתוספת יומיים וחצי בגין כל חודש עבודה; לאחר שנת העבודה הראשונה – חודש ימים.

לעובד בשכר (עובד יומי/שעתי): במהלך שנת העבודה הראשונה – יום בגין כל חודש; במהלך שנת העבודה השנייה – 14 ימים בתוספת  יום עבור כל שני חודשי עבודה; במהלך שנת העבודה השלישית – 21 ימים בתוספת  יום עבור כל שני חודשי עבודה; במהלך שנת עבודתו הרביעית – חודש ימים.

מהו ההבדל בין תשלום “הודעה מוקדמת” לעובד לתשלום “חלף הודעה מוקדמת“?

תשלום הודעה מוקדמת הוא למעשה תשלום שכר רגיל כאשר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ממשיכים לחול יחסי העבודה בין הצדדים. בתקופה זו חייב המעסיק לשלם נוסף לשכר הרגיל גם הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות ותקופת ההודעה המוקדמת נספרת לצורך הוותק בעבודה. החוק מאפשר למעסיק לוותר על שירותיו של העובד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. במקרה זה ישלם המעסיק “חלף הודעה מוקדמת”  בגובה שכרו הרגיל של העובד שהיה משולם לעובד בתקופת ההודעה המוקדמת.

האם מותר למעסיק להוציא אותי לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת?

לא! מעסיק אינו רשאי להוציא עובד לחופשה שנתית בחפיפה לתקופת ההודעה המוקדמת.

אני עובדת בעסק פרטי, האם למעסיק שלי מותר לפטר אותי ללא שימוע?

בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, כל מעסיק, בין אם הוא מעסיק ציבורי או מעסיק פרטי, חייב לקיים שימוע לעובד  לפני פיטוריו. על השימוע יש להודיע לעובד זמן סביר מראש, לפרט בפניו את הנושאים ואת הטענות בגינם שוקל המעסיק לפטר את העובד ולמסור לעובד כל מסמך רלבנטי שעליו מבסס המעסיק את טענותיו כנגד העובד. בעת השימוע העובד זכאי להיות מיוצג על ידי נציג מטעמו. על המעסיק להקשיב, בנפש חפצה ובלב פתוח, לטענות העובד וזאת בטרם יחליט על פיטורים.

המעסיק הודיע לי שאני מפוטר בלי שערך לי שימוע תחילה – מה עלי לעשות?

פיטורים ללא שימוע אינם חוקיים. בתי הדין לעבודה נוטים לפסוק פיצויים לטובת העובד כאשר הם מוצאים שלא נערך שימוע או כאשר השימוע נעשה שלא כדין. לעיתים, בהתאם למקום העבודה ולאופי העסקה, יבטל בית הדין את הפיטורים ויורה על השבת העובד לעבודה.

מהם פיצויי פיטורין ומי זכאי לקבלם?

פיצויים פיטורין הם פיצויים המוענקים לעובד שעבד ברציפות במשך שנה באותו מקום עבודה ופוטר על ידי מעסיקו. לעיתים מעסיקים מנסים להימנע מתשלום פיצויים על ידי כך שבסמוך לסיום שנת העבודה הם מפטרים את העובד, ולאחר מכן מגייסים אותו מחדש לעבודה. ניתוק כאמור לא יפגע ברצף העבודה לצורך קבלת פיצויים. החוק קובע כי הפסקה ביחסי עבודה אשר אינה עולה על שישה חודשים, לא תפגע בהמשך צבירת הוותק לשם פיצויי פיטורים. כמו כן סיום חוזה עבודה אשר נכרת לתקופה קצובה, פטירת העובד או המעסיק, פשיטת רגל או פירוק החברה, מזכים אף הם את העובד בפיצויי פיטורים.

באיזה מקרים גם התפטרות מזכה בפיצויי פיטורין?

החוק מונה מספר אירועים בגינם יהיה עובד זכאי לפיצויי פיטורין, על אף שהתפטר. כך, למשל עובד שהתפטר בשל מצב בריאותי  לקוי שלו או של בן משפחתו, התפטרות של עובדת תוך 9 חודשים מיום הלידה לשם טיפול בילד או לצורך אימוץ, התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים, התפטרות לאחר גיל פרישה  או התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה (למשל הפחתת שכר) טרם ההתפטרות מחמת הרעה בתנאי העבודה על העובד ליתן התראה למעסיק, בכדי שתהיה לו הזדמנת לתקן את המצב.

אם ניתן לפטר עובד בלא לשלם לו פיצויי פיטורין?

ככלל, פיטורי עובד מחייבים את המעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים. במקרים יוצאי דופן, כגון עברות משמעת חמורות של העובד, מוסמך בית הדין לעבודה (אלא אם מדובר בענף עבודה שיש בו הסכם קיבוצי) להורות על שלילת פיצויים באופן חלקי או מוחלט. יש לשים לב כי במקרים אלה המעסיק אינו רשאי על דעת עצמו לשלול את הפיצויים, אלא הסמכות היא של בית הדין לעבודה.

מהו גובה פיצויי הפיטורין שיש לשלם לעובד?

לעובד במשכורת יש לשלם פיצויי פיטורים בגובה שכר חודשי אחד לכל שנת עבודה. כאשר עבד העובד יותר משנה אחת, ישולמו פיצויים יחסיים גם עבור חלקי שנה. לעובד בשכר שעתי, יש לחשב ממוצע שעות עבודה ב-12 חודשי העבודה הסמוכים למועד סיום עבודתו ולהכפילן בשכר האחרון לשעה אשר שולם לו. זוהי המשכורת הקובעת. את המשכורת הקובעת יש להכפיל בשנות הוותק.

תוך כמה זמן מהרגע שפוטרתי, המעסיק חייב לשלם לי את דמי הפיצויים?

המעסיק חייב בתשלום פיצויים בתוך 15 ימים מיום הפסקת יחסי עובד-מעסיק. לאחר תקופה זו ניתן לתבוע מן המעסיק תשלום בגין הלנת פיצויי פיטורין.

מתי אסור לפטר עובד?

המחוקק קבע, במספר חוקים, מצבים בהם אסור לפטר עובד: ראשית, חל איסור מפורש על פיטורי עובדים בשל חברותם בארגון עובדים או בוועד עובדים ובשל רצונם לפעול למען התארגנות עובדים במקום עבודתם או למען הקמת וועד עובדים. כמו כן, חל איסור על פיטורי עובדים תוך פגיעה בעיקרון שוויון (כגון פיטורים מחמת גזע, לאום, דת, מין). פיטורים שמקורם באפלייה בין עובדים הנם פסולים.  בנוסף החוק אוסר על פיטורים (ללא היתר מיוחד ממשרד הכלכלה) של עובדת בהריון בשל הריונה או במהלך חופשת לידה ועד 60 יום לאחריה. כן אסורים פיטורין של עובד חושף שחיתויות או פיטורין של עובד בשל שירות מילואים או בתקופת המילואים.

האם המעסיק חייב לתת לי מכתב סיום העסקה ותוך כמה זמן?

בהתאם לחוק הודעה מוקדמת על המעסיק מוטלת החובה לתת לעובד עם סיום יחסי העבודה אישור בכתב על מועד תחילת עבודתו במקום העבודה ועל סיומם. האישור בכתב צריך להינתן בתוך 14 ימים מיום העבודה אחרון של העובד או תוך 7 ימים מיום דרישת העובד בכתב, על פי המוקדם. מעסיק שלא נותן לעובד מכתב כאמור עובר עבירה פלילית ומינהלית וצפוי לקנס של אלפי שקלים. אחת הסיבות שחשוב לקבל את המכתב על הפיטורים היא הצגתו, בשעת הצורך, בשרות התעסוקה לצורך קבלת דמי אבטלה. עובד שמעסיקו מונע ממנו את קבלת המכתב על סיום יחסי עבודה חשוב שיתייצב בשרות התעסוקה ויירשם כחוק כדי שיוכל לתבוע תשלום דמי אבטלה עבור הימים שבהם נרשם כמובטל בשרות התעסוקה.

האם מעסיק רשאי למנוע מעובד, לאחר סיום העבודה, לעבוד בעסק מתחרה?

ככלל – התשובה היא שלילית. האינטרס של המעסיק למנוע מעובד לשעבר להתחרות בו אינו אינטרס לגטימי שבית הדין מבקש להגן עליו. איסור על עובד להתחרות במעסיקו לאחר סיום העבודה ייחשב לכן, ככלל, כאיסור הפוגע בתחרות החופשית ובחופש העיסוק, ולכן נוגד את תקנת הציבור ואינו חוקי. עם זאת, במקרים חריגים, בהם הגבלת התחרות נועדה לשמירה על אינטרסים חיוניים נוספים של המעסיק, כגון לצורך שמירה על סודות מסחריים של המעסיק, או כאשר קיים אינטרס חיוני מיוחד אחר, ניתן יהיה להגביל, לזמן מוגבל ובאופן מידתי את עבודתו של העובד בעסק מתחרה.